"הבן שלי, בן 3, אם הוא רוצה להשיג משהו הוא מוכן לצרוח ולבכות במשך שעות, עד שאני נשברת ונותנת לו את מבוקשו". ר', כמו אימהות רבות, מתמודדת עם התקפי בכי והתקפי זעם חוזרים ונשנים של הבן שלה אל מול הצבת גבולות.
סביבות גיל שנתיים עד שלוש הילד מתחיל לגלות עצמאות ולעשות דברים בכוחות עצמו, ולהבין שיש לו כוח והשפעה על העולם. לכן, הפעוט הגדל מתחיל לחקור את סביבתו ולבקש את רצונותיו, וכשאלו נענים בשלילה על ידי הוריו או סביבתו הקרובה, הוא נוטה להביע את תחושותיו דרך התקפי זעם. התקפים אלו לרוב מתבטאים בכעס, בכי, אלימות מילולית ופיזית, סרבנות, ורקיעה ברגליים ובידיים. חשוב לציין כי התנהגויות אלו הן גם דרכו של הילד לבטא את מצוקתו בהתנהגות במקום להשתמש בשפה. לעיתים המצוקה נובעת ממקור רגשי כמו חרדות, חוסר ביטחון, פגיעה, תסכול וחוסר אונים, ופעמים אחרות המצוקה נובעת ממקור אורגני כמו עייפות, רעב או כאב.
כמו כן, ישנם ילדים שבאים לעולם עם מטען גנטי בו הם סובלים מקשיים בוויסות החושי או מקשיים בקשב ובריכוז, דבר אשר מגביר את הסיכוי שהם יביעו את עצמם דרך התקפי זעם, והם יתקשו להירגע בקלות ולווסת את עצמם. תגובת ההורים אל מול התנהגויות כאלו עשויה להביא לרגיעה או להחמרה בהתקפי הזעם של ילדם. אם חווים חוסר אונים ונשברים אל מול התנהגויות אלו, סביר להניח כי הילד ימשיך להביע את עצמו דרך התקפי זעם גם בגילאים מתקדמים יותר.
אז מה כן עושים?
אל מול התקפי הזעם של הפעוטות אפשר להגיב לפי המודל הבא:
ראשית, חשוב שהדמות המטפלת (הורה/ קרוב משפחה/גננת) תיקח נשימה עמוקה, ולזכור שזו דרכו של הילד לבטא את מצוקתו, ושהוא אינו מתנהג כך כדי להכעיס או לעצבן אותך.
שנית, כדאי לנסות לשער את המצוקה ממנה סובל הילד: רעב, עייפות, תסכול ואכזבה לנוכח חוסר ההיענות לבקשתו.
שלישית, לנסות לשקף לילד את הסיטואציה שהתרחשה: " עידן, מתוקי, אתה ביקשת לקבל עוד מעדן ואימא לא הסכימה".
רביעית, לשיים את הרגש ואת הצורך העומדים מאחורי התקף הזעם: " אני בטוחה שעידן הרגיש מאוכזב כי הוא כל כך רצה לקבל עוד מעדן, כי המעדן מאוד טעים לו, ואתה רצית להחליט על עצמך נכון מתוקי?".
חמישית, לשיים את הרגש ואת הצורך של הדמות המטפלת:" נכון, ילד מתוק של אימא, המעדן מאוד טעים ואתה רצית ממנו עוד, אבל אימא דואגת לך, כי הרבה מעדנים לא בריא לגוף שלך, ואני כאימא שלך, שכל כך אוהבת אותך, תפקידי לשמור עליך, ולכן אני לא יכולה להרשות עוד מעדן"
שישית, לנסח בקשה (לא ציווי): "מה דעתך מתוקי שתאכל פרי טעים במקום המעדן, תבחר איזה פרי אתה רוצה, ומחר אני מבטיחה שתוכל לקבל את המעדן האהוב עליך".
אם מגייסים כוחות ומצליחים לזהות את רצונותיו ורגשותיו של הילד, ובמקביל מסבירים לו גם את רצונותיכם ורגשותיכם, הילד נרגע במיידית כי הוא קולט שמבינים אותו ושמכבדים את רצונותיו גם אם לא נענים להם, וכך הילד מצליח לאט ללמוד לווסת את תגובותיו הרגשיות ולבטא את הכעס והאכזבה במילים במקום להתנהג אותם.
