הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)
הפרעת דחק פוסט-טראומטית היא סוג של הפרעת חרדה המתעוררת בעקבות אירוע בלתי צפוי וחריג, בו האדם חווה בעצמו, היה עד, או עמד מול אירוע בו חווה איום על החיים או על השלמות הגופנית (שלו או של אחרים), או במפגש אישי קרוב עם אלימות ומוות. דוגמאות שכיחות לאירועים טראומטיים הן: תאונות דרכים, תאונות טבע, מלחמה או פעילות צבאית, ותקיפה פיזית או מינית.
האירועים הטראומטיים מחוללים שינויים עמוקים ומתמשכים, ואנשים הסובלים מפוסט טראומה יחוו סמפטומים מארבע קבוצות: חוויה מחדש, הימנעות, שינויים שליליים במחשבות ובמצב הרוח, ועוררות מוגברת.
חוויה מחדש יכולה להתבטא בכמה אופנים: זיכרונות חודרניים מהאירוע שעולים וצפים מחדש, חלומות רעים וסיוטים על האירוע הטראומטי, חוויית פלאש-בק (שהאירוע קורה שוב), תחושת מצוקה כתוצאה מחשיפה למשהו שמזכיר את האירוע הטראומטי.
הימנעות יכולה לבוא לידי ביטוי בפעולות הבאות: מאמצים לא לחשוב, להרגיש, או לדבר על האירוע הטראומטי, והימנעות מהימצאות במקומות או עם אנשים היכולים להזכיר את הטראומה.
שינויים שליליים במחשבות ובמצב הרוח יבואו לידי ביטוי בדרכים הבאות: קושי לזכור פרטים מהאירוע הטראומטי, אמונות וציפיות שליליות אודות עצמי והעולם (לדוגמא, חווית העולם כמקום מסוכן), האשמה חוזרת ונשנית של עצמי ושל האחרים בגרימת האירוע הטראומטי ובהשלכותיו, חוויה של רגשות שליליים וחוסר יכולת להרגיש רגשות חיוביים, הימנעות מחשיפה לגירויים רגשיים, חוויה של ניתוק מאחרים, ואובדן הנאה מפעילויות שפעם הסבו הנאה.
עוררות מוגברת יכולה לבוא לידי ביטוי בחוויות הבאות: כעס, רגזנות, התפרצויות זעם, קשיי שינה (קושי להירדם/ שינת יתר), קושי להתרכז, תחושת מתיחות מתמשכת ודריכות, ותגובת בהלה מוגזמת אל מול רעש פתאומי.
חשוב לציין שכל התגובות האלו נחשבות לטבעיות אם הן מופיעות ישר אחרי חשיפה לאירוע טראומטי, אך אם תסמינים אלו ממשיכים להופיע גם אחרי חודש מהאירוע, חשוב לפנות לטיפול בהקדם האפשרי.
